השופט בן ציון גרינברגר, ירושלים, 2008

נקבעה משמורת משותפת ביחס לילדים בני 3.5 ו- 5.5, למרות התנגדות האם, ובהתבסס על המלצת פקידת הסעד תמי בן יעקב מירושלים. בפסק הדין נאמר, בין היתר: " אמנם, המלצת פקידת הסעד למשמורת משותפת אכן "חריגה", במובן זה שהמלצות למשמורת משותפת לא מוגשות כדבר שבשגרה... עם זאת, ברור שבית המשפט אכן יורה על משמורת משותפת אם יהיה זה לטובת הקטינים. על מנת שתישקל האפשרות הזאת, חייב בית המשפט להשתכנע כי קיימים מספר תנאים מוקדמים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם, מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים, והערכה הדדית...יש גם לציין כי במסגרת בדיקת התנאים האמורים, אין להתעלם מכך שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת, בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה [תמ"ש 019660/07]. היחסים בין ההורים לא היו טובים, אולם הדבר יוחס לחובת האם, ונאמר כי " עמדה זו של האם ומהלכים מהסוג הזה מובילים לתוצאה הפוכה מהתוצאה שהיא מבקשת להשיג, ומביאים למסקנה שעל מנת שלא ייעלם מידע מעיני האב, יש להורות דווקא על משמורת משותפת ולא משמורת בלעדית בידי האם". יצוין כי פסק דין עסק גם במזונות ילדים, וצוין בו כי לגישת השופט החבות מגיל 6 ומעלה צריכה להיקבע לפי דין צדקה בלבד. בפועל נפסקו 2,500 ₪ תוך שצוין כי פער ההשתכרות בין ההורים יאוזן בדרך זו.