השופט יהודה גרניט, ת"א, 1990: ההתייחסות החיובית הראשונה שמצאנו בפסיקה הישראלית למונח משמורת משותפת הייתה בפסק דין של כבוד השופט בדימוס יהודה גרניט מביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג-ת"א. באותו מקרה אמנם לא נפסקה משמורת משותפת, ופסק הדין עסק אך ורק בשאלת לינות ילדים צעירים מאד בבית האב, אולם כבוד השופט ציין כי: " אני סבור שהקשר בין האב לבנו הוא קשר חשוב ביותר, ומשמעותי ביותר להתפתחות התינוק ויש לעשות ככל הניתן כדי לעודדו ולטפחו. ולפיכך יש לבדוק מפעם לפעם את תקפותם של דפוסי המחשבה שנחשבו בעבר כנכונים והדבר נעשה כיום, כאשר נקבעת משמורת משותפת של הקטין דבר שנחשב כפסול בעבר". [בש"א 3438/99, ב- תמ"ש 4661/99].

 

השופט בן ציון גרינברגר, ירושלים, 2008:  נקבעה משמורת משותפת ביחס לילדים בני 3.5 ו- 5.5, למרות התנגדות האם, ובהתבסס על המלצת פקידת הסעד תמי בן יעקב מירושלים. בפסק הדין נאמר, בין היתר: " אמנם, המלצת פקידת הסעד למשמורת משותפת אכן "חריגה", במובן זה שהמלצות למשמורת משותפת לא מוגשות כדבר שבשגרה... עם זאת, ברור שבית המשפט אכן יורה על משמורת משותפת אם יהיה זה לטובת הקטינים. על מנת שתישקל האפשרות הזאת, חייב בית המשפט להשתכנע כי קיימים מספר תנאים מוקדמים: מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, רמה טובה של שיתוף פעולה בין ההורים, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזים בחייהם, מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים, והערכה הדדית...יש גם לציין כי במסגרת בדיקת התנאים האמורים, אין להתעלם מכך שהאווירה החוקתית של המשפט הישראלי המודרני יצרה לאחרונה פתיחות חדשה לרעיון של המשמורת המשותפת, בשל השאיפה לשמירה על שוויון מהותי גם בתחום המשפחה [תמ"ש 019660/07]. היחסים בין ההורים לא היו טובים, אולם הדבר יוחס לחובת האם, ונאמר כי " עמדה זו של האם ומהלכים מהסוג הזה מובילים לתוצאה הפוכה מהתוצאה שהיא מבקשת להשיג, ומביאים למסקנה שעל מנת שלא ייעלם מידע מעיני האב, יש להורות דווקא על משמורת משותפת ולא משמורת בלעדית בידי האם". יצוין כי פסק דין עסק גם במזונות ילדים, וצוין בו כי לגישת השופט החבות מגיל 6 ומעלה צריכה להיקבע לפי דין צדקה בלבד. בפועל נפסקו 2,500 ₪ תוך שצוין כי פער ההשתכרות בין ההורים יאוזן בדרך זו.

 

השופטת רבקה מקייס, כפ"ס, פברואר 2010: ילדה בת 11 וילדה בת 17. דווקא האב לא התלהב מקביעת משמורת משותפת. פקידת הסעד מצאה כי שני ההורים אוהבים ודואגים לילדותיהם, שניהם מעורבים ואחראים לשגרת חייהן, תוך כדי המגורים המשותפים, אינם מערבים הבנות בסכסוך, מתכננים להמשיך לגור בקרבת מקום, ועל כן המליצה על משמורת משותפת, ועל חלוקת זמנים "כך שבימי א' ו-ג' ישהו הבנות עם אמן, ועל כן בימים ב' ו-ד' ישהו עם אביהן, ימי חמישי וסופי שבוע ארוכים לסירוגין כאשר הבנות ביום חמישי עם ההורה שאינן שוהות אצלו בסוף השבוע, ולהיפך".  גם כאן נקבעו דמי מזונות ליברלים, ולמעשה נקבע כי כל הורה יממן הילדות בזמנים שהן אצלו. [תמ"ש 28102-05].

 

השופטת ורדה בן-שחר, ראשל"צ, מרץ 2014:  פסק דין בו משרד עו"ד אמיר שי יצג את האב. כותרת פסק הדין הינה המשפט שאמרה פקידת הסעד במהלך הדיון בבית המשפט: "תקשורת אינה תנאי הכרחי למשמורת משותפת".  בדומה קבעה גם כב' השופטת "שאין להעמיד את התקשרות החיובית והערכה ההדדית בין ההורים כתנאי לקיומה של משמורת משותפת". ואכן בשנים האחרונות התפתחה הכרה בכך שתנאי זה הנו תנאי אבסורדי, בבחינת לעג לרש לאב החפץ במשמורת משותפת מול אם ילדיו המתנגדת ומשמרת רמת קונפליקט גבוהה אמיתית או מדומה כדי לחצוץ בינו לבין ילדיו. כיום ברור כי משמורת משותפת "עובדת" במיטבה כאשר היחסים בין ההורים טובים ותקינים, אולם גם בהיעדר יחסים שכאלה משמורת משותפת עובדת טוב יותר מאשר משמורת רגילה.  נקודה מעניינת נוספת בפסק דין הוא גילן הצעיר מאד של הבנות. בעת הגשת התביעה הייתה אחת הבנות תינוקת בת שנה ו-3 חודשים בלבד. כבר בשלב זה קיבל האב את הבנות ל- 3 לינות במחזור של שבועיים (ועוד 2 מפגשים ללא לינה), וכאשר פקידת הסעד נכנסה לתמונה היא המליצה מייד על מעבר למשמורת משותפת, והרחבת זמני ההורות בהדרגה מסויימת לכדי 6 לילות ו-7 ימים במחזור של שבועיים (אצל האב: כל יום שני ורביעי מהמסגרת עד למחרת, ימי חמישי אחת לשבועיים לקראת סופשבוע של האם מהמסגרת עד 19:30, ובכל סופשבוע שני לסירוגין מששי עד ראשון). 

בקשת האב להוספת לינה גם בימי חמישי כשהבנות אצלו נדחתה ע"י פקידת הסעד ללא נימוק של ממש. בשל ריבוי מקרים בהם נקבעו זמני השהות של אבות שונים ביחס של 8:6 לטובת האם, הגעתי למסקנה כי קיימת למעשה "תקרת זכוכית" שמציבים פקידי הסעד. נראה כי התגבשה מתודה נוקשה לפיה אין לתת לילדים להימצא אצל האב יותר מאשר 6 לינות בשבועיים. נראה כי מטרת המתודה היא לא להכעיס יתר על המידה את האמהות, שגם כך פגועות ומאוכזבות מקביעת משמורת משותפת וזמני הורות כמעט חציוניים. פקידות הסעד מתרצות את האפלייה האמורה בטענות כגון "לא מצאתי שטובת הילדים מחייבת שינוי נוסף בזמנים".  עו"ד אמיר שי בפעילותו הציבורית במסגרת עמותת הורות-משותפת-טובת-הילד הוצאית מכתב בנדון לפקידת הסעד הראשית, ובמכתב התשובה שנתקבל נטען כי לא קימת מדיניות כזו. בפועל, מאז התכתובת האמורה, נראה כי שונתה המדיניות, וזמני שהות שויוניים חציוניים נעשו לנפוצים יותר משנת 2015 ואילך.    [תמש 53472-12-11]. להשלמת התמונה יצויין כי בתיק המזונות באותה משפחה חוייב האב ב- 4,450 ₪ לחודש, למרות שנקבע כי הכנסת האם גבוהה מהכנסתו באלפי ₪, . האב הגיש האב ערעור  ובפסק דין תקדימי של ביהמ"ש המחוזי במחוז המרכז הופחתו המזונות לכדי 2,400 ₪ תוך שנקבע כי במשמורת משותפת ניתן להפחית 50% מדמי המזונות הרגילים.

  

פסקי דין נוספים של השופטת ורדה בן-שחר: תמ"ש 7856-02-10. תמ"ש 19391-09.  תמש 30615-10-12.

 

השופטת אילה גולן תבורי, ראשל"צ, 2013: ילד בן 6. נקבעה משמורת משותפת לאחר 3 וחצי שנים ארוכות של התדיינות, תסקירים רבים, משמורת זמנית לאם במשולב עם משמורת משותפת דה פקטו, וחוו"ד מומחה מכון שלם מראשל"צ. נאמר כי " הבן גר אצל כל אחד מהוריו לסירוגין, מאז היותו בן שנתיים ומחצה. לחיים אלה גדל ולא מצאתי מקום לשנות זאת כיום.  אף שהבן נמצא במוקד הסכסוך בין הוריו, שני הוריו מסורים לו, רוצים בטובתו, והקשר עם שני ההורים חיוני לו. הבן הינו ילד בריא ומוכשר, מתקדם ומתפתח, בוגר לגילו, פיזית ורגשית. לשני ההורים מסוגלות הורית, מן האבחונים הפרטניים של שני ההורים לא הסתמן יתרון מובהק למי מהם, וגם מאבחון הבן לא הסתמן יתרון או קושי מובהק בדרך בה הוא תופס את קשריו עם מי מההורים. אין ספק ששני ההורים משקיעים מאמץ בגידולו, ובית משפט זה תקווה כי שני ההורים יפעלו נכון בעתיד, למען טובתו ותוך שהם זונחים המאבק המשפטי. על הסדרי משמורת משותפת בכלל נאמר כי "הסדרי המשמורת המשותפת, אשר יובאו לפסיקתו של המשפט הישראלי מחו"ל, תחילתם בהסכמים שערכו ביניהם הורים שתמכו בשותפות הורית מסוג זה גם לאחר הפירוד הזוגי. כך גם במקרים שמטרתם מראש התקשרות לצורך הורות משותפת והבאת ילד משותף לעולם. עם הזמן ועם התפתחות הפסיקה, נקבעה משמורת משותפת על קטינים כקביעה שיפוטית, גם כאשר לא ניתנה הסכמת שני ההורים לכך ואף במקרים של סטייה מחוות דעת המומחה. זאת, גם במקרים בהם קיים עדיין חיכוך בין ההורים, ואף כאשר התקשורת ההורית אינה במיטבה - מתוך ראיית טובתו של הקטין הקונקרטי וכאשר שני ההורים בעלי מסוגלות הורית טובה ותוך התאמה למציאות בה שני ההורים שותפים פעילים בגידול הילד. לא בהכרח תוך מילוי אותם תפקידים הוריים, אך מתוך תחושת מעורבות ואחריות, ומתוך שימור התפקוד ההורי." [תמ"ש 26751-09 ]

 

 

השופט סארי גיוסי, נצרת, 2012: בהערת אגב נאמר כי במקרה זה אמנם לא ניתן לפסוק משמורת משותפת, בשל מרחק מגורים עצום, אולם נאמר כי משמורת משותפת היא "בדרך כלל, בבחינת ההסדר הטוב ביותר לקטינים שהוריהם נפרדו".  [תמש 43185-05-10]

 

השופטת שפרה גליק, ת"א,  2013:  כבוד השופטת שפרה גליק פוסקת, ולא בפעם הראשונה, משמורת משותפת למרות התנגדות האם, ולמרות קונפליקט גבוה למדיי בין ההורים. נמצא כי הבן הבכור מגויס לטובת האם ויש סכנה כי הקשר בינו לאב ינותק. השופטת קובעת כי דווקא משום כך מתחזק הצורך בקביעת משמורת משותפת. השופטת מחייבת (!) את שני ההורים להתגורר בסמיכות מגורים זה לזה, לטובת הילדים. זמני ההורות נקבעים באופן שויוני חציוני, למעט לתקופה הראשונה בה יהיו הילדים אצל האם 8/14 לילות (בשבועיים). השופטת טורחת לרדת לפרטים ולקבוע כי חלוקת הטיפול בילדים לעת מחלה או שביתה תהיה שוויונית (לפי עקרון הבית בו קם הילד חולה בבוקר). השופטת בחוכמה רבה, מצרפת לוח חלוקת זמני הורות בחגים ובחופשות, למניעת מחלוקות. ניתנת התייחסות גם לשיתוף בקבלת החלטות (חבל שלא ניתנה הוראה דומה גם לגבי שיתוף במידע).    [תמ"ש 43398-02-12].

 

השופט המבריק אסף זגורי, טבריה, אפריל 2011: ילדים בני 4 ו-8. האם ביקשה לעבור עמם מאזור הצפון (עמק יזרעאל) לאזור השרון. רוב עול הטיפול בילדים היה על האב. הונחו בפני בית המשפט 2 המלצות סותרות : האחת של מומחה בתחום הפסיכולוגיה דר' פליישר התומך במשמורת בלעדית לאם לרבות במעבר עמם לשרון והאחרת של העו"ס לסדרי דין שתומכת במשמורת משותפת של שני הקטינים באזור עמק יזרעאל.  "המגמה הנוהגת כיום במשפטנו הינה כי 'דרך המלך' הינה קביעת משמורת משותפת, היכן שקיימים תנאים שמאפשרים זאת".   " על חופש התנועה נאמר:  "אמנם בני חורין אנו כאנשים, אך כבלי שיעבוד מוטלים עלינו כהורים; כבלים אותם נוטלים אנו על עצמנו ברצון ובאהבה ; הורות פירושה בראש ובראשונה ויתור והקרבה, מרצון ואהבה". על דרישת התקשורת הטובה בין ההורים נאמר: "המחקרים העדכניים מלמדים, כי מקום שנקבע הסדר של משמורת משותפת, אין כל תימוכין לכך שהילדים יינזקו בשל העובדה שהם "נקרעים בין שני ההורים" או בשל הצורך להסתגל לשני בתים. ראה: Robert Bauserman, "Child Adjustment in Joint-Custody Versus Sole-Custody Arrangements : A Meta-Analytic Review", Journal Of Family Psychology 2002, Vol. 16 No.1 91-102. צוין כי ישנן גם דעות אחרות. כן נאמר בפסק הדין כי "אין לצפות מהורים המצויים במשבר גירושין ובתקופת קונפליקט לשיתוף פעולה ולתקשורת הדוקה... גירושין, בוודאי כאלה הכרוכים במאבקים משפטיים אינם תהליך קל ופשוט למי מההורים. מדובר בהליך ייצרי, רווי רגשות ואמוציות שמאליו מקשה על כל אחד מההורים לנהוג כלפי רעהו כתמול שלשום... במצב דברים זה, יש וניתן להסתפק לשיטתי ברמת "תקשורת פונקציונלית".  

לענין רצונה של האם לעבור לאיזור השרון עם הבן נאמר: כי" מעת שהוכח שאין מניעה מקביעת הסדר משמורת משותפת, הרי שסבורני כי נטל הראיה להראות, כי יש לקבוע משמורת בלעדית אצל האם וכי הסדר זה עדיף הוא לפתחו של הטוען והמבקש זאת".

על דר' פלישר נאמר כי הנו מתנגד עקרונית למשמורת משותפת, ועמדתו לפיה משמורת משותפת  ללא הסכמה דינה להיכשל, אינה מקובלות על כבוד השופט.  

יצוין כי פסק דין עוסק גם בסוגיית שינוי מקום מגורים ולימודים. [ תמש 12148-04-10].

 

השופט טל פפרני, חדרה, ספטמבר 2014: ילדה בת 4.10  וילד בן 3.4.  נקבעה משמורת משותפת למעשה למרות התנגדות האם. "במצב בו לשני ההורים מסוגלות הורית, קיימת חשיבות לשאלה מי מבין ההורים יכול לאפשר שמירת קשר תקין בין הקטינים להורה האחר, זאת מתוך הכרה בחשיבות הקשר שבין קטין לשני הוריו". "אני רואה בעמדת האם כאמור לעיל שיקול מהותי, שלא לקבוע את משמורתם הבלעדית של הקטינים בידיה". "לא ניתן לאפשר לצד המעוניין לסכל משמורת משותפת, ליצור מצב של "העדר תקשורת", על מנת לזכות במשמורת". זמני השהות של האב כוללים 5 לילות ו-6 ימים בשבועיים. לא נקבע הורה משמורן כלשהו. עם זאת צוין כי כל ההנחות והקצבאות להן זכאי הורה משמורן, לרבות קצבת ילדים, יועברו לידי האם ומחצית הסכומים יקוזזו מחלקו שם האב בעת השתתפות בהוצאות חריגות. דמי המזונות נקבעו ע"ס 4,200 ₪ (בהתאם לאסכולה החיפאית) למרות המשמורת המשותפת ולמרות שהאם משתכרת 17,000 ₪ לעומת 22,000 ₪ שיוחסו לאב.   [תמ"ש 28124-07-12]

 

השופט יחזקאל אליהו, ת"א,  ינואר 2014: ילד בן 17.5 וילדה בת 15 ביום מתן פסק הדין. ההתדיינות ארכה 7 שנים. מכון שלם. פק"ס שלומית בית הלחמי ורונית שרי ומיכל אנקיסטר – טורגן. נקבעה משמורת משותפת לנוכח המלצות פקידות הסעד, ולמרות התנגדות המומחה, ושני ההורים.  בכל השנים נשא האב באחריות הורית משותפת בפועל, אולם הוא דרש בתוקף  משמורת בלעדית.  צוין כי מתמלאים כל התנאים למשמורת משותפת, למעט תקשורת טובה ותקינה בין ההורים. כן צוין כי בפסיקה קיימת מגמת קביעת משמורת משותפת אף במקרים בהם קיים חיכוך מלוקות ותקשורת לקויה. צוין כי משמורת משותפת מעבירה מסר בעל השפעה מיטיבה  לצדדים.   [תמ"ש 53471-03]

 

השופטת נאוה גדיש, פ"ת, אפריל 2014: [ תמש 603-09-12] . אחד הילדים עבר בהסכמה לגור אצל האב.  זמני השהות נקבעו בהסכמה באופן כמעט שוויוני אך ילדים שוהים ביחד רק 4 ימים בשבוע.  האב דרש משמורת מלאה על הבן שגר אצלו. האם דרשה משמורת משותפת.  נקבעה משמורת משותפת. "השיתוף הנדרש בין ההורים צריך להיות שיתוף פונקציונאלי, המשרת את הקטינים ונוגע לעניינם  וכך פועלים ההורים במקרה שבפני. מבעד לכעסים ולאמוציות, מקפידים שניהם לראות את טובתם של ר' וי' ומגויסים הם לפעול כנדרש, למען ילדיהם, בעיקר נוכח מצבו הרגיש של ר'. התנהגות ההורים בפועל מלמדת על מעורבות של שניהם בחיי הקטינים. בפועל, מתגוררים ההורים בסמיכות וקיים קשר טוב בין כל אחד מהם, לבין כל אחד מהקטינים. יתירה מכך, התנהלותם בפועל מביאה אותי למסקנה שלכל אחד מהם יש מסוגלות הורית טובה. יוצא איפוא, כי התקיימו התנאים לקיומה של משמורת משותפת, ועל מנת לקבוע אחרת, יש להעביר את נטל שלילת ההסדר לאב, נטל שהוא לא עמד בו. עובדה שבפועל מצבו של ר' השתפר, נובעת לדידי מעצם העובדה שהצדדים פועלים על פי המלצות המומחים בעניין ואם ישכילו להגיע להסכמות ביחס ליתר המחלוקות שביניהם, אפשר והמצב יתייצב עוד יותר. במקרה שבפני מצאתי לתת חשיבות יתירה לאותה התחושה עליה עמדו חברי השופטים בפסה"ד שהזכרתי לעיל, דווקא לאור מצבו הרגיש של הקטין ר' ובשל החשש שחלילה אחד מן הקטינים יקבל את הרושם שהורהו האחר ויתר עליו.  המסקנה האמורה תסב לשני הקטינים את התחושה והביטחון ששני הוריהם עודם מעורבים בחייהם בצורה מלאה, כפי שקורה בפועל. יהיה האב זכאי לקצבת הילדים ולכל המענקים וההנחות שיתקבלו עבור הקטין ר' והאם תהא זכאית לקצבת הילדים ולכל המענקים וההנחות שיתקבלו עבור הקטין י'.