השופטת אילה גולן תבורי, ראשל"צ, 2013

ילד בן 6. נקבעה משמורת משותפת לאחר 3 וחצי שנים ארוכות של התדיינות, תסקירים רבים, משמורת זמנית לאם במשולב עם משמורת משותפת דה פקטו, וחוו"ד מומחה מכון שלם מראשל"צ. נאמר כי " הבן גר אצל כל אחד מהוריו לסירוגין, מאז היותו בן שנתיים ומחצה. לחיים אלה גדל ולא מצאתי מקום לשנות זאת כיום. אף שהבן נמצא במוקד הסכסוך בין הוריו, שני הוריו מסורים לו, רוצים בטובתו, והקשר עם שני ההורים חיוני לו. הבן הינו ילד בריא ומוכשר, מתקדם ומתפתח, בוגר לגילו, פיזית ורגשית. לשני ההורים מסוגלות הורית, מן האבחונים הפרטניים של שני ההורים לא הסתמן יתרון מובהק למי מהם, וגם מאבחון הבן לא הסתמן יתרון או קושי מובהק בדרך בה הוא תופס את קשריו עם מי מההורים. אין ספק ששני ההורים משקיעים מאמץ בגידולו, ובית משפט זה תקווה כי שני ההורים יפעלו נכון בעתיד, למען טובתו ותוך שהם זונחים המאבק המשפטי. על הסדרי משמורת משותפת בכלל נאמר כי "הסדרי המשמורת המשותפת, אשר יובאו לפסיקתו של המשפט הישראלי מחו"ל, תחילתם בהסכמים שערכו ביניהם הורים שתמכו בשותפות הורית מסוג זה גם לאחר הפירוד הזוגי. כך גם במקרים שמטרתם מראש התקשרות לצורך הורות משותפת והבאת ילד משותף לעולם. עם הזמן ועם התפתחות הפסיקה, נקבעה משמורת משותפת על קטינים כקביעה שיפוטית, גם כאשר לא ניתנה הסכמת שני ההורים לכך ואף במקרים של סטייה מחוות דעת המומחה. זאת, גם במקרים בהם קיים עדיין חיכוך בין ההורים, ואף כאשר התקשורת ההורית אינה במיטבה – מתוך ראיית טובתו של הקטין הקונקרטי וכאשר שני ההורים בעלי מסוגלות הורית טובה ותוך התאמה למציאות בה שני ההורים שותפים פעילים בגידול הילד. לא בהכרח תוך מילוי אותם תפקידים הוריים, אך מתוך תחושת מעורבות ואחריות, ומתוך שימור התפקוד ההורי." [תמ"ש 26751-09 ]