השופטת נאוה גדיש, פ"ת, אפריל 2014

אחד הילדים עבר בהסכמה לגור אצל האב.  זמני השהות נקבעו בהסכמה באופן כמעט שוויוני אך ילדים שוהים ביחד רק 4 ימים בשבוע.  האב דרש משמורת מלאה על הבן שגר אצלו. האם דרשה משמורת משותפת.  נקבעה משמורת משותפת. "השיתוף הנדרש בין ההורים צריך להיות שיתוף פונקציונאלי, המשרת את הקטינים ונוגע לעניינם  וכך פועלים ההורים במקרה שבפני. מבעד לכעסים ולאמוציות, מקפידים שניהם לראות את טובתם של ר' וי' ומגויסים הם לפעול כנדרש, למען ילדיהם, בעיקר נוכח מצבו הרגיש של ר'. התנהגות ההורים בפועל מלמדת על מעורבות של שניהם בחיי הקטינים. בפועל, מתגוררים ההורים בסמיכות וקיים קשר טוב בין כל אחד מהם, לבין כל אחד מהקטינים. יתירה מכך, התנהלותם בפועל מביאה אותי למסקנה שלכל אחד מהם יש מסוגלות הורית טובה. יוצא איפוא, כי התקיימו התנאים לקיומה של משמורת משותפת, ועל מנת לקבוע אחרת, יש להעביר את נטל שלילת ההסדר לאב, נטל שהוא לא עמד בו. עובדה שבפועל מצבו של ר' השתפר, נובעת לדידי מעצם העובדה שהצדדים פועלים על פי המלצות המומחים בעניין ואם ישכילו להגיע להסכמות ביחס ליתר המחלוקות שביניהם, אפשר והמצב יתייצב עוד יותר. במקרה שבפני מצאתי לתת חשיבות יתירה לאותה התחושה עליה עמדו חברי השופטים בפסה"ד שהזכרתי לעיל, דווקא לאור מצבו הרגיש של הקטין ר' ובשל החשש שחלילה אחד מן הקטינים יקבל את הרושם שהורהו האחר ויתר עליו.  המסקנה האמורה תסב לשני הקטינים את התחושה והביטחון ששני הוריהם עודם מעורבים בחייהם בצורה מלאה, כפי שקורה בפועל. יהיה האב זכאי לקצבת הילדים ולכל המענקים וההנחות שיתקבלו עבור הקטין ר' והאם תהא זכאית לקצבת הילדים ולכל המענקים וההנחות שיתקבלו עבור הקטין י'. [ תמש 603-09-12]